החלטה בתיק בר"ע 003290/04

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה החלטתי כי אין היא מצריכה תגובה.

בקשה זו מופנית כנגד החלטתו של כב' השופט עודד אליגון, מיום 10.11.04 בה נדחתה בקשה למחיקתה של תביעה על הסף (ת.א. 44092/04, בש"א 17503/03).

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

המשיב - הוא התובע בת.א. 44092/93 הנ"ל, נפגע בתאריך 9.4.97 בתאונת דרכים, ונגרמה לו חבלה בשורש כף יד ימין.

ממקום התאונה פונה המשיב למרכז הרפואי ע"ש שיבא תל-השומר, נבדק ושוחרר לביתו. בתעודת השחרור ציין הרופא אשר בדק אותו "שרש יד ימין ב.מ.פ." ולפיכך גם לא טופלה ידו.

לאחר כארבעה חודשים נבדק המשיב במרפאת שירותי בריאות כללית ברמת גן. שם אבחן הרופא המטפל שבר בשורש כף היד. אולם לאחר שנשלח לצילום רנטגן קבע ד"ר פיינסטון כי השבר נמצא בשלב איחוי והסתפק בהמלצה לנהוג בזהירות בכף היד ולהשתמש בסד מבד.

המשיב אשר הסתמך על ממצאי הרופא, וסבר כי לא נגרמה לו נכות צמיתה חתם בתאריך 13.11.97 על כתב קבלה, ויתור ושחרור לפיו קיבל פיצוי מהמבטחת של כלי הרכב בו נהג עבור כאב וסבל בלבד.

בחודש מרץ 1998 עקב נפילה וחבלה נוספת שנחבל בכף ידו הסתבר למשיב כי השבר בשורש כף היד לא התאחה בניגוד לנטען באישור הרפואי של ד"ר פיינסטון.

בתאריך 15.6.98 נפגע המשיב בתאונת דרכים נוספת ובעקבות פגיעתו זו אובחן השבר בידו הימנית שלגביו נקבע כי נגרם שנה קודם לכן. בהמשך לאיבחון זה אושפז המשיב בביה"ח ונותח.

בשל פגיעתו, בתאונה השניה, הגיש המשיב בשנת 2000 תביעה כנגד הדר חברה לביטוח בע"מ. מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט קבע כי הוא סובל מנכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מפציעתו בתאונה הראשונה.

בהמשך לחוות דעת זו פוצה המשיב בגין התאונה השניה רק בסכום של 10,000 ש"ח עבור כאב וסבל.

לנוכח העובדה שעל פי עדותו של המומחה בבית המשפט ניתן היה לאבחן את השבר כבר בבדיקה הראשונה, שנערכה למשיב לאחר התאונה ובשל הנכות הצמיתה שנגרמה לו כתוצאה מפציעה זו הוגשה על ידי המשיב תביעה לבית משפט השלום נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא ושרותי בריאות כללית.

המבקשת הגישה בקשה למחיקתה של התביעה על הסף בין היתר בהסתמך על הוראות סעיף 8(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "פלת"ד") הקובע:

            "מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי

ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון."

המבקשת סבורה, כי ההסכם שנכרת בין המשיב לחברת הביטוח הפול, בעקבות התאונה הראשונה נחתם לאחר שהלה כבר היה מודע לקיומו של שבר והעובדה כי טעה בכדאיות העיסקה אינה מקנה לו עילת תביעה ברשלנות, בעת שחוק הפלת"ד שולל כל עילת תביעה כלפי גורמים רפואיים המטפלים בו לאחר התאונה. המבקשת תומכת יתדותיה בפסה"ד ברע"א 3765/95 אכרם חורי נ' ד"ר שלמה טורם פ"ד נ(5) 573 שם נקבע ע"י כב' השופט ת' אור כי:

"על פי לשונו הגורפת של סעיף 8(א) אין בידי הנפגע עילה לפי פקודת הנזיקין נגד האחראים לטיפול רפואי רשלני."

כב' השופט אליגון אשר דחה את טענות המבקשת הסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 8535/01 גנאדי ליפשיץ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות ואח' בו סוייגה ההלכה שנפסקה בענין אכרם באופן שבו:

"שלילת עילת התביעה על פי דיני הנזיקין הכלליים מכוח עיקרון ייחוד העילה שבסעיף8(א) לחוק הפיצויים, כרוכה ושלובה בכך שהנפגע מוצא את תיקונו במסגרת עילת התביעה על-פי חוק הפיצויים. למעשה, פועלו של עיקרון ייחוד העילה הוא בכך שנטל הפיצוי מוסט מן המזיק על-פי דיני הנזיקין הכלליים, אל המבטח של השימוש ברכב, על-מנת להגשים את המטרות ואת התכליות שביסוד חוק הפיצויים...